ששש.... בשקט. שלא ידעו
- תאומים. הגיגים ומחשבות
- Jun 7, 2018
- 2 min read
לא גילינו לאף אחד שיש לי 2 בבטן.
למה?
כי רצינו שישאר לנו משהו משלנו. וגם כי לא רצינו שישגעו אותנו.
היחידים שידעו הם ההורים (שגוייסו לעזור) ואמהות לתאומים ש"עלו עלי",
או שפשוט לא יכולתי להתאפק, כי רציתי מישהו שיבין אותי. את הפחדים,
החששות, הכאבים, התסכולים. החרדות הכפולות.
המשך החיים כסדרם עם ותוך כדי טיפוח הבטן ( " תגידי, העובר שלך שוכב עם הרגליים החוצה?" שאלה אותי חברה שלא הבינה למה הבטן שלי כל כך גדולה לכיוון הקדמי :)) תודו שזה מצחיק נורא.
**חשפתי פה את התמונה היחידה שלי מההריון. תודה שזה אומץ :)
התאפקתי. ולא גיליתי.
כמה אנרגיות בהסתרה. אני מתלבטת האם גם היום היינו מסתירים ככה.
בכל מקרה, אחרי שילדתי, משהו השתחרר בי. כמה שזה מוזר:
כאילו הסוד יצא. ואיפשר לי הקלה. ( מה שלא קרה אצל האיש. אצלו רק נוספו קמטים :)
למה נזכרתי בזה?
כי אני מרגישה לפעמים שהחיים סביבנו לא מאפשרים לנו לגלות.
הפייסבוק, החיים הוירטואלים. ה"לכאורה מושלם" הזה.
מודה, גם אני לפעמים מרגישה שאני רוצה להראות רק את הטוב.
ולפעמים אני עושה את זה כדי שזה יגביר אצלי את הטוב בחיים. ולא להיפך...
ובגידול תאומים? או בכל אתגר אחר, אני חושבת שממש חייבים את זה. את הגילוי.
כל כך הרבה אנרגיות מושקעות בהכרות איתם, ועם עצמנו:
עבודה על התפקיד שלנו, על הזוגיות שלנו, על הילדים האחרים.
אז למה להסתיר?
אני מרגישה שהתאומות הביאה איתה הרבה רגשות שלא היו לי לפני כן. ושלא הכרתי אותם.
כשמצאתי להם מקום, ושם, ואפשרות לחלוק אותם עם מישהו אחר - בלימודים, עם המנחות החברות, ועם האמהות שהשתתפו בסדנה,
כמה משמעות הרגשות האלה קיבלו!
כמה אפשרות.
התמודדות חיובית, בריאה, וממש מצמיחה.
גם ברגעי הקושי.
האפשרות לחלוק היא ממש גורם מבריא ומרפא.
כי דברים טובים באים בדו...
מה הטוב שבא אליכם היום?
חנה
Comments